מנצל נ' החברה הצפונית לאיסוף אשפה - יקוטי משה בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצויים מהנתבעים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו עקב תאונה מיום 16.11.2011 (להלן: "התאונה"), בה היו מעורבים כלי הרכב של התובע והנתבעים.

1. התובע היה במועדים הרלבנטיים לתאונה הנהג של רכב מסוג סובארו B4 מספר רישוי 6222467 (להלן: "רכב התובע").

2. הנתבע 3 השתמש במועדים הרלבנטיים לתאונה במשאית מסוג וולבו, מספר רישוי 45-612-68 (להלן: "נהג המשאית"), אשר בבעלות הנתבעת 1 ואשר בוטחה על ידי הנתבעת 2.

3. אין חולק באשר לעצם התרחשותה של תאונה, אשר כתוצאה ממנה ניזוק רכבו של התובע, ועיקר המחלוקת נסבה על שאלת האחריות לתאונה.

4. לטענת התובע, ביום 16.11.2011 עת ניסה להחנות את רכבו במתחם דן בכרמיאל, מאחורי המשאית, חלף רכב התובע על פני המשאית ובעת ביצוע הפנייה ימינה לתוך החנייה, פגעה המשאית ברכב התובע.

לטענת התובע, נהג המשאית עמד מימינו כאשר החזית הקדמית של המשאית פונה לכיוון ההפוך לנסיעתו של התובע וכאשר החל התובע להיכנס לחנייה, המשאית החלה פתאום בנסיעה לאחור ונהג המשאית פגע בכנף הימנית האחורית של רכב התובע.

5. מנגד, טוענים הנתבעים, כי נהג המשאית הוריד את המכולה המחוברת למשאית כשהיא ריקה, התקדם עם המשאית קדימה בכדי לסגור את המתחם של המכולה, כאשר רכב התובע ניסה להיכנס לחניה בין המשאית לבין המכולה ובעודו פונה ימינה התנגש עם החלק הימני האחורי של רכבו עם המגן של הפנס והטמבון של המשאית.

עוד טוענים הנתבעים כי אופי הפגיעות ברכב התובע ובמשאית ומיקומן, יש בהם כדי לחזק את גרסתו של נהג המשאית.

6. התובע העיד מטעמו ונהג המשאית העיד מטעם הנתבעים. התובע צירף חוות דעת שמאית בדבר הנזקים אשר נגרמו לרכבו עקב התאונה.

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי עדויות הצדדים שקולות וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ומשכך, דין התביעה להידחות.

8. התובע העיד כאמור כי כאשר חלף על פני המשאית, המשאית עמדה ונהג המשאית היה בתוך המשאית, כאשר לפתע נסעה המשאית לאחור ופגעה בחלקו הימני האחורי של רכב התובע. לדבריו, סירב נהג המשאית בתחילה למסור לו את פרטיו, אולם לבסוף קיבל אישור למסור את הפרטים.

נהג המשאית כאמור העיד כי כלל לא נסע לאחור עם המשאית כטענת התובע ולא הייתה לו סיבה לעשות כן. נהג המשאית טען כי פרק את המכולה אשר הייתה מחוברת למשאית ונסע קדימה עם המשאית, והתובע אשר נכנס בדרך בה יש תמרור "אין כניסה" פנה ימינה, ניסה להתרחק מהמכולה ואז התנגש עם הכנף הימנית האחורית של רכבו בחלק האחורי של המשאית.

נהג המשאית הציג לבית המשפט תמונות שצילם במכשיר הסלולארי שלו.

9. עדותו של התובע הינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין ועל מנת שבית המשפט יפסוק בהליך שלפניו בהסתמך על עדות יחידה של בעל דין, בהעדר סיוע, עליו לנמק בצורה מפורטת מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה זו, כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה של בעל דין, אשר לו עניין אישי בתוצאה, ומתן אמון מלא בעדות זו [ע"א 231/72 עזבון המנוח אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679 (1973)].

בענייננו, אין די בכך שאתן אימון בגרסת התובע, שכן גם עדותו של נהג המשאית הותירה עליי רושם אמין ומהימן ביותר. זאת ועוד, סבירותה של הגרסה העולה מעדותו של נהג המשאית אינה פחותה מסבירותה של הגרסה העולה מעדותו של התובע.

מלבד עדותו, לתובע לא היו תמונות ממקום התרחשות התאונה והוא לא הביא מטעמו עדות נוספת או ראיה אשר תתמוך בגרסתו; כמו כן, התובע בחר שלא לחקור את נהג המשאית ולעמת אותו עם גרסתו ואף לא הביא ראיה בדבר הקשר שבין התרחשות התאונה לטענתו, לבין מיקום וסוג הפגיעות ברכב התובע.

על כן, ומשלא נסתרה עדותו של נהג המשאית כלל, אין בידי להכריע על פי עדותו היחידה של התובע.

במצב דברים זה כאשר כפות המאזניים מעוינות, הרי שנטל השכנוע מוטל על התובע והתובע לא הרים נטל זה.

10. סוף דבר – התביעה נדחית.